בשיר "דבר ראשון" מתאר המשורר את בהלתו של הדובר השירי עם הקיצו דבר ראשון בבוקר, כל בוקר מזה שנים. כותר השיר "דבר ראשון" מצביע על דחיפות, בהילות. "דבר ראשון", מייד. הכותר מעורר ציפייה שמשהו יתרחש דבר ראשון ואולי יתרחש מיד אחריו דבר שני.
אולם מה שמתרחש, זה לא אירוע מסוים, אלא פעולה שגרתית המתרחשת כל בוקר מזה שנים. המשורר יוצר הזרה הגורמת לקורא להבין את אימתו של הדובר השירי המחפש את גופו, על-מנת ללבוש, אותו דבר ראשון, בבוקר עם הקיצו. ההזרה נוצרת באמצעות המטאפורה. גופו של הדובר השירי מתואר כבגד אותו ניתן לפשוט בלילה וללבוש בבוקר. זו מטאפורה מורבידית הפוכה, שכן על הגוף לובשים את הבגד ולא את הגוף לובשים על הנפש.
להמשך קריאה נא להכניס אימייל