"קולו של ג'ורג העמיק. הוא חזר על מילותיו בקצב, כאילו אמר אותן פעמים רבות קודם לכן. "בחורים כמונו שעובדים בחוות, הם הבחורים הכי בודדים בעולם. אין להם  משפחה. הם לא שייכים שום מקום. הם באים לחווה לעבוד ולעשות כסף, ואז הולכים לעיר ומפוצצים את כולו,  ואז הם עוד פעם קורעים את עצמם בחווה אחרת. אין להם בכלל למה לחכות"……"אצלנו זה לא ככה. לנו יש עתיד. לנו יש מישהו לדבר איתו, מישהו שאכפת לו עלינו. אנחנו לא צריכים לשבת  בשום באר ולפוצץ את הכסף שלנו רק כי אין לנו שום מקום אחר ללכת אליו. אם אחד הבחורים האחרים נכנס לבית-הסוהר, הוא יכול להירקב שם בלי שאף אחד ישים עליו . אבל לא אנחנו"…..יום אחד – אנחנו נאסוף את כל הכסף ויהיה לנו בית קטן וכמה אקרים ופרה וכמה חזירים ו-"