הבית הראשון 

מתחיל במילים "הייתה רוח אחרת". אלו מילים המבטיחות שינוי ויוצרות אווירה אופטימית והרגשה של הבטחה לשינוי מבורך וחיובי. ואכן "הרוח האחרת", במעגל השירי הראשון, מתייחסת לשינויים שחלים בטבע עם בוא האביב: השמים הופכים להיות יותר גבוהים, הנוף המרוחק וההרים מתגלים לעין בשל נסיגת העננים, טיפות הגשם האחרונות שעל המגרש הופכות לאדים חמים ועל העצים הרטובים מתחילים לצמוח גבעולי הפרחים.  הבית הראשון כאילו מצולם בעדשת מצלמה {כמו בתוכניות טבע} הדובר "מכוון" את מבטו של הקורא מן הכללי, הגבוה והרחב (השמים וההרים) אל הקטן והמצומצם (המגרש, העצים ולבסוף גבעולי הפרחים) וכך מתגלה בפני הנמען  באופן הדרגתי תמונת ראשית האביב.

הבית השני

מתאר את הולדת האביב. הולדת האביב  מתחילה בצורה מאופקת: "עוד לא פרצו נגוהות", "אין עוד צלילי תרועה". האור והזוהר ("נגוהות") עדיין לא הופיעו במלוא הדרם וקולות התרועה עדיין לא נשמעו. האביב מתגלה תחילה באופן צנוע ועדין: "מאליה תתפשט שירה זכה וצנועה, אורות רכים כמו בוקעים ועולים". המשך הבית מתאר את ההתפרצות של כל אותם כוחות החיים שהיו חבויים עד כה "עוז החיים", "עזוז העלומים" ו"כל הכוחות הפורים הגדולים". גם בבית זה הדובר השירי "מצייר"  במילותיו התפתחות הדרגתית מן הקטן והמאופק לגדול ולמתפרץ.