לאחר מותו של בעלה, זלדה אימצה בנות בודדות ונזקקות ולקחה אותן תחת חסותה אל ביתה, שיגורו עימה. היא טיפחה אותן והעניקה להן אהבה ובית. הבנות של זלדה הפכו למשפחתה. הבנות שאימצה והכניסה לביתה,  משנשאו, ילדיהן הפכו לנכדיה.  זלדה לא רק הקרינה אור החוצה אלא סוף סוף האור היגיע מקשרים אלה חזרה אליה.

זלדה יצרה קשר בלתי אמצעי עם אנשים, היא נתנה להם  את  כול-כולה וראתה את מעמקי נפשם בדיוק כמו, בן-דודה  האדמו"ר, הרבי מלובביץ'.[7][8]

הקבצן הוא גלגולו של אדם, ש'קודם שנהיה קבצן אולי לא היה קבצן'[9]. על פי החסידות יתכן שהקבצן הוא משיח בן יוסף, שהוא גלגול של חיים אחרים.  הוא יישב בין הקבצנים לבוש קרעים ועורו מלא פצעים. "אולי לא כול-כך גרוע להיות קבצן" אמרה  זלדה במבטאה הסלבי הרך, חיוכה המבויש והשובב כאחד כובש בלא משים את כול שומעיה.